פציעת הספורט הבאה עלולה להמתין בעת הגברת קצב הפעילות, בעקבות נחיתה לא טובה בכדורסל או אפילו בזמן הליכה ברחוב. כך תפחיתו את הסיכון.
רבים מאתנו חווים פציעות זה יכול להיות במסגרת פעילות ספורטיבית מקצוענית, חובבני או אפילו בפעילויות יומיומית פשוטה. ועדיין, פציעות נוטות להתרחש כשאנו שואפים לבצע יותר מהרגיל- אם זה לרוץ מרתון ראשון, לחזור לימי התהילה שלנו בטורניר השכונתי בכדורסל או לשחק אותה רוג‘ר פדרר במשחק הטניס החודשי. לעיתים קרובות שנעשה זאת מתחיל גופנו לאותת לנו שמשהו לא בסדר. כדי להבין מדוע זה קורה, כדאי שנכיר את ה"מעטפת התפקודית“ שהוצגה לראשונה ע“י ד“ר סקוט דיי בשנת 2005. מדובר בדרך שמייצגת את הגבולות היכולת של איבר מסוים בגוף לעמוד בעומס. הנטייה הראשונה היא לחשוב על השרירים ועל מערכת הלב/ריאה כגורמים המשמעותיים ביותר שמניעים אותנו, אך אנחנו קצת יותר מורכבים מכך.
ישנם מבנים נוספים כמו גידים, עצמות, רצועות עצבים ועוד אשר נדרשים לעמוד בעומסי האימון. במצב תקין נמצאים האיברים באיזון מסוים, בו ניתן לכלול פעילויות שונות עמן מסוגל הגוף להתמודד מספר רב של פעמים ללא השלכות- כמו כן פעילויות עצימות אותן מסוגל לבצע פעמים בודדות ללא השלכות. ברגע שנחצה את הגבולות הללו נעמיס באופן מופרז על הרקמה הבריאה הוא עלול להיפגע.
הגבולות הללו הם תלויי סוג עומס ותדירות הופעתו– למשל אדם יכול להיות מאומן להרים משקל כבד מספר פעמים בודד ללא בעיה, אך אם יצא לריצה של 10 ק“מ ואינו מאומן לכך – עלול למצוא את עצמו עם כאבים בברכיים מהר מאוד. כמובן שההפך תקף לגבי רץ שינסה להתמודד עם משקל כבד חד פעמית ללא הכנה ואימונים קודמים וכך יצור פגיעה ברקמה. במקרה שכזה, גבולות המעטפת התפקודית נסוגים אחורה ומה שהיה פעם לא מאתגר, עלול להפוך לכואב וקשה לביצוע.
מעוניינים בקבלת טיפול?
השאירו פרטים ונחזור אליכם לתיאום התור בהקדם.
להלן מספר פציעות נפוצות, שנגרמות לעיתים קרובות בשל חריגות מהמעטפת התפקודית של הגוף.
קרע בשריר הירך האחורי (HAMSTRING)
פציעה נפוצה יחסית בתחומי ספורט, בהם מבצעים ריצות במהירות גבוהה (ספרינט) או תנועות בטווח גדול בירך (ריקוד/ בעיטות). ניתן לדמיין את הסצנה הבאה: טניסאי שמותח את גופו בכדי להגיש ליריב, ולפתע מרגיש כאילו ירו לו בירך האחורית. הוא אינו מצליח להמשיך לשחק ובקושי מסוגל להתיישב על כיסא.
על פי, מחקרים נראה שהדרך היעילה להפחתת הסיכוי לפציעה זו מלכתחילה היא עבודה ושיפור הטכניקה, תרגילי חיזוק אקצנטרים ותרגול שליטת עצב- שריר שאנו מכירים, כמו צעידה עם ברכיים לחזה, (neuromuscular control exercises) כוח מתפרץ ונפילה קדימה ויציאה לספרינט. בנוסף נמצא כי חוסר בכוח והגבלה בטווח תנועה יכולים להיות גורם סיכון לפציעה, ולכן מומלץ לעבוד עליהם בצורה ספציפית בהתאם לענף בו עוסקים.
בפציעה שכזו הטיפול בשבועיים הראשונים הינו קריטי. שכן, אבחון וטיפול מוקדם יכולים לתרום לחזרה לפעילות מהירה ויעילה יותר. בתחילה, יש להימנע ממתיחה של השריר, להניח קרח על המקום ולפנות לגורם מוסמך לאבחון הפציעה והטיפול בה. ישנה גישה לטפל בעזרת תרופות אנטי דלקתיות שאינן סטרואידליות. אך, כיום השימוש בהן שנוי במחלוקת, ולכן מומלץ להתייעץ עם המטפל המוסמך.
כאב ברך קדמי
פעילות שמאוד אופיינית לפציעה זו היא הריצה. פעולה חוזרנית שבה על הברך פועלים כוחות רבים (פי 4.5-5 ממשקל הגוף). כאב מופק בקדמת הברך, צץ בזמן העמסה על מפרק הברך ומחמיר תוך כדי הפעילות. כאב זה בדרך כלל מופיע כתגובה לשינוי פתאומי בעומסים המופעלים על הברך. לדוגמה, רץ שרגיל לרוץ שעה רצוף בקצב מסוים, מעלה בבת אחת את המרחק ויוצא לרוץ באותו הקצב במשך שעה וחצי. העומסים האלה יכולים להיגרם עקב הגדלה חדה בנפח או עצימותו של האימון, מחוץ ליכולת הרקמה להתמודד עם העומס. בתגובה לכך, היכולת של הברך להתמודד עם עומסים פוחתת, ואפילו פעילות קלה ביותר כמו ירידה במדרגות עלולה לעורר כאב.
כתוצאה מכך, הדרך הטובה ביותר להימנע מפציעה הוא ניהול עומסים נכון שנעשה בעזרת תכנית המותאמת ליכולת המתאמן, בשילוב עם "תחזוקה" שוטפת. תחזוקה זו הינה תרגול המתחשב בעומסי השיא המופעלים בפעילות. דוגמא לחיקוי עומסים אלו בריצה היא סקוואט על רגל אחת עד 45 מעלות בברך (מעבר לזווית זו העומס עולה בחדות), מומלץ להעלות את המשקל מאימון לאימון, כדי לאמן את הרקמה להתמודדות עם עומסי הריצה. הכנה טובה של המפרק נעשית בעזרת תרגילי כוח ותרגול פרופריוספטיבי (תרגול שווי משקל ויציבות). אם בכל זאת הופיע הכאב, כנראה שהטיפול היעיל ביותר הוא הפחתת עומסים על הברך – שניתן להשיג ע"י שינוי זמני של טכניקת הריצה בהתייעצות עם גורם מוסמך. כמו כן, הפחתת עומסים ע"י הגברת ה- Cadence (מס' צעדים בדקה) ב – 15%-10%עשויה לעזור. אבל הכי חשוב, להקשיב לגוף בעת הריצה. אם הברך כואבת מאוד במהלך הריצה או אחריה- הברך מאותתת לנו שחרגנו מגבולות המעטפת שלה ושיש להוריד עומסים על מנת לא לצמצם עוד יותר את "המעטפת התפקודית". בנוסף, נמצא כי חבישות למיניהן כמו טייפינג קשיח ומגני ברך לסוגיהם יכולים לעזור בהורדת הכאב והרחבת גבולות "המעטפת".
"נקע" ברצועה (קרסול כדוגמא)
מה שבדרך כלל מכונה "נקע" או "מתיחה" ברצועה, הוא בעצם קרע של סיבים ברצועה. הנקע הנפוץ ביותר במפרק זה מתרחש בדרך כלל בעת סיבוב פנימה של כף הרגל, הגורם למתיחה של הרצועה. לרצועות תפקיד ביציבות הפאסיבית של המפרק (יציבות המבנה ללא עזרת השרירים שיחזיקו אותו) ובתחושה פרופריוספטיבית (שיווי משקל), ופגיעה בהן תפגע ביציבות המפרק ובתחושה זו. הפציעה מתרחש לרוב בענפים כמו כדורסל, בהם מתבצעים קפיצות רבות ושינויי כיוון תדירים, המגבירים את הסיכון לסובב את הקרסול בנחיתה לא מוצלחת. ועדיין, פציעה מסוג זה יכולה גם להתרחש בהליכה בטבע על משטחים לא ישרים ואפילו ברחוב בזמן שהעיניים בוחנות הודעת ווטסאפ והרגל נתקעת בחוסר תשומת לב.
קשה למנוע פציעה מסוג זה כאשר היא תלויה בגורם חיצוני כמו נחיתה של על רגל של שחקן אחר. אך ישנם מחקרים שמוכיחים שתרגילי יציבות ספציפיים לספורט יכולים להפחית את הסיכון. כשזה כבר קורה, מטרת הטיפול היא חיזוק השרירים התומכים בקרסול לשם שיפור היציבות במפרק ושיפור הפרופריוספציה.
כיום, ההמלצה לשיקום לאחר קרע אקוטי בקרסול היא תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים, הנעה מוקדמת של המפרק ותרגילים שניתנים על ידי הפיזיותרפיסט. כדי למנוע נקע חוזר נמצא כי תרגול יציבתי ספציפי חשוב מאוד בשילוב עם חבישה, המעניקה יציבות למפרק.
לסיכום
ככלל, כדי להקטין את הסיכוי שתתרחש פציעה – וקל וחומר לאחר פציעה -עדיף לפנות לסיוע מקצועי של פיזיותרפיסט, רופא מומחה או מאמן מקצועי. בעת התחלת פעילות חדשה או חזרה לפעילות שלא ביצענו זמן רב, חשוב לא לצאת מגבולות יכולת המעטפת התפקודית שלנו ולהרחיב אותה שלב אחר שלב בעזרת בחירת תכנית אימון מתאימה וניהול העומסים. במידה והתרחשה פציעה, יש לנהל עומסים על ידי בחירת התרגילים המתאימים לשם הרחבת המעטפת, במטרה לחזור לתפקוד הקודם. חשוב מאד תמיד להקשיב לגוף בזמן האימון, ולהפחית בעצימות בעת הופעת כאב חריג. אם הגוף מאותת שמשהו כואב באימון באופן מתמיד, כדאי לפנות למטפל בהקדם.
מעוניינים בקבלת טיפול?
השאירו פרטים ונחזור אליכם לתיאום התור בהקדם.